Obrazy na stronie

man should bear in mind that he must die. 56 What man is he that liveth and shall not see death," Psa. lxxxix. 48. and must hereafter render an account of his deeds. « Consider from “ whence thou comest and whither thou goest, " and in whose presence thou must in futurity “ render an account in judgment,” Ethics, c. 3. Therefore, should he who desireth life, the eternal life of the world to come, endeavour to avail himself of the days which are alloted him in this world to prepare for the next; his sole object and appointment on earth being to serve his Creator and obey his commandments, in the observance of which his hopes of futurity must depend; to which all his terrestrial labors tend, and will meet their just reward. But, it may be observed, if the position be correct, what benefit is derived by man from God's creating all things for his use, since they avail nothing to his future happiness? To this Rabbi Jacob has replied, in Ethics, c. 4. “ prepare thyself in the anti-chamber;"> this being figuratively compared to a court-yard or entrance to a future world. God has created all things for the benefit of man, to keep him on the earth that he may be enabled to attain by their means his true object-eternal life: thus it says, prepare thyself in the anti-chamber," i, e. in this world," with good deeds and acts of “ beneficence and keep the precept of the Creator “ that thou mayest enter into the dining-room," which implies the future world. It is also said,

אה כדי שיוכל האדם להשיג ע"י התכלית האמת של עולם התמרי: וזהו אמרו התקן עצמך בפרוזדור שהוא העולם הזה במעשים טובים ובגמלות חסדים ולקיים מצות הבורא כדי שתכנס ע"י לטרקלין שהוא העולם הבא והוא בתכלית טוב השלימת ; עין אמרו ג"כ יפה שעה אחת בתשובה ובמעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא : כי העולם הזה הוכן רק למלאכת הי והשגת השכר לעולם הבא: כמו האומן שמכין למלאכתו מקום וחדר מיוחדת כך הקיבה הכין את העולם הזה לפועליו בכל טוב : ואחר כך ברא את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים


והיא נחצבת מתחת כסא כבודו ונתנה

בגוף שר עפר כדי לצרפה ע"י מקורות ושפלות העפר : כמו הצורף כסף שאינו נותן הכסף לצרוף בכלי של כסף כי אם בכלי שפחותה ממנה כן נתן הקיבה הנשמה בכלי שפילה של עפר ולהוציאה יקר שתהי ראוי להיות לכלי לשימושא בהיכל דמלכא קדישא : והנשמה היא לאדם כסולם שמוצב ארצה וראשו מגיע השמים והמצות המה מעלות הסולם שעליהם יוכל האדם

[ocr errors]

(Ibid,)“ one hour employed in repentance and

good deeds in this world, is preferable to the 66 whole life in the future one,” for this world is destined for the service of God above, and the reward will be received hereafter; for as the workman prepares a place to pursue his trade, so has God prepared this world for those who serve him; if the workman had no place to work in, how could he perform his task, and expect to receive the reward of it? Thus God provided all things requisite for his servants in this world and then “ created man of the dust of the ground and breathed into his nostrils the breath of life,"? the soul which emanates from God above, who has enclosed it in a terrestrial body to refine it through mean and base earth, for the refiner does not refine silver in a silver vessel, but in one of an inferior quality, so has God placed the soul in a mean vessel, to purify, refine, and render it worthy of being admitted into the palace of the Holy King. The soul of man is, metaphorically, a ladder placed on the earth the top of which reaches unto heaven, and the precepts are the steps of the ladder by which a man can ascend from one precept to another until he reaches the summit, or future world; and if a man be perfect in his principles and upright in his actions, his soul will be saved from destruction and may reach its final object.

The greatest philosophers have agreed, that by knowing and performing the precepts, the




לעלות ממעלה מצוה זו למעלה מצוה אחרונה עד לעולם העליון : וע"י פעולות האדם השלם במעלות המדות והשכלות ובמעשים הרצויים המתמדים ממלטים את הנפש מהפכיה ומגיעים א התכלית השלימות : וכן הסכימו ג"ב המחקרים והפילוסופים באמרם כי במדע ובמעשה תדבק הנפש בעולם העליון : כמו כן אמר אריסטוטלוס אין חפץ המבוקש לדעת בלבד לא לדעת ולעשות ולהיות דבוק בדתות וכו" ותכלית העשיית המצות היא לירא את השם ב"ה והוא המישר הדרך לפניו : והמצות הם שני סוגים עליונים: אחד הוא קיים האמונה בבורא יתברך וציורה בשכר עיד אמת : והשני התמדת היישוב וזהו אמרו זכריה חי טוי צה הדברים אשר תעשו : דברו אמת איש את רעהו אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם : ו' איש את רעת רעהו צ תחשובו בלבבכם ושבועת שקר

צ תאהבו כי את כל אה אשר שנאתי נאס הי וכי : והסוג האחד נחלק למינים והמין האחד הוא לידע שיש אהי מצוי ואחדותו וקדמותו ושלימותו בתכלית השלימות כלו: ובמין הזה נכללין מצות לאהוב את ה' וליראה מלפניו ולהתפלל אין


soul will attain its eternal happiness. Aristotle says, “it is required not only to know, but to “ know to perform and to cleave to the law,” &c. and the object of fulfilling the commandments, is obedience to God, who smoothes the path before him.

The precepts are divided into two classes the one exists in putting faith in our Creator, and forming a true conception of him; and the other depends on strict morality in private, life. Thus says Zachariah, viii. 16, 17. “ These are the things that ye shall do, Speak ye every man the truth to his neighbour; execute the judgement of truth and peace in your gates: and let none of you imagine evil in your hearts against his neighbour; and love no false oath: for all these are things that I hate, saith the LORD." Each class contains several articles, one of which is to know that God liveth, his unity, his pre-existence, and his pre-eminent perfection, on this is founded the commandment to love God, to fear him, to worship him, to be devoted to him, to imitate his ways, and to sanctify his name; by a strict adherence to which, man is enabled to arrive at the truth of his commandments. In fine, he who desireth to attain this perserving and steadfast religion, for religion is the foundation of every virtue, and includes all the duties of man, he who has sincere faith will be imperceptibly led to love God, and loving him to fear him, and will gradually and finally reach truth and eternal happiness.

« PoprzedniaDalej »